(א) [הקדמה]

הנה קודם שנבאר סימן זה אקדים פתיחה קטנה. הנה איסור טלטול מוקצה שגדרו חז״ל כתב הרמב״ם בס״פ כ״ד וז״ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר ק״ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטלה טעם שנאמר בתורה למען ינוח ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת לפיכך שביתה בדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר עכ״ל. והראב״ד נתן טעם שהוא גדר להוצאה שאם נתיר לטלטל כל דבר יבוא עי״ז גם להוציא מרה״י לר״ה. ודע דמכאן עד ס״ס שי״ב נתבאר ד׳ חלקים של מוקצה. חלק אחד מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל. חלק ב׳ דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובע״ח וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתיבשים וכל כיוצא בזה דלא חזי ומקרי מוקצה מחמת גופו. חלק ג׳ כלי שמלאכתו לאיסור בסעיף ג׳. חלק ד׳ כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה ואפילו הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות מגו דאתקצאי לביה״ש אתקצאי לכולי יומא [ויש עוד ב׳ חלקים מוקצה אחד דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה וזה יתבאר בהלכות יו״ט. שנית מוקצה מחמת מצוה כגון עצי סוכה ונויה ויתבאר אי״ה בהלכות סוכה] וביאור דינים אלו מכאן עד סוף סימן שי״ב כ״כ הב״י ולכן המעיין בסימנים אלו יבין כל דין איזה חלק מוקצה הוא:

כל הכלים וכו׳ – ר״ל אפילו כלי שמלאכתו לאיסור ניטל עכ״פ לצורך גופו או מקומו וכדלקמן בס״ג:

(ב) חסרון כיס – ר״ל שמחמת חשש הפסד הוא מקפיד עליהם שלא לטלטלם ומקצה אותם מדעתו:

(ג) הקולמוסים – וה״ה שארי דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר כדי שלא יתקלקלו כגון מגרה גדולה שמנסרין בה את הקורות או סכין של רצענים או נייר חלק שעומד לכתיבה כמו שכתבו הפוסקים וכל כה״ג:

(ד) לצורך גופו – דהיינו שצריך לגוף הדבר למלאכה אחרת של היתר:

(ה) לטלטלו – פי׳ אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דהו״א הואיל והוא תחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ״ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל אף שהוא ג״כ בתוכו דהא נעשית בסיס לאיסור ולהיתר ומותר לנער ג״כ את הסכין הזה מתוכו ואם הסכין הזה חשוב יותר מסכינים דהתירא אסור אז לטלטל הנדן כלל עיין סוף סי׳ ש״י:

(ו) שמקפידים עליו – ואם הוא אינו מקפיד לא הוי לדידיה מוקצה מחמת חסרון כיס [מ״א]:

(ז) ומקפיד עליהם – שלא להשתמש בהם כדי שלא יתקלקלו אבל אם אינו מקפיד עליהם אף שהם מיוחדים לסחורה ונתנם באוצר ג״כ שרי לטלטל:

(ח) וכבד הרבה – וה״ה אבן גדולה וקורה גדולה אם יש תורת כלי עליה דהיינו שמיוחדים לתשמיש שרי לטלטלן ובכלי מותר אפילו אינו רגיל לטלטלה בימות החול מ״מ לא אמרינן דמפני כבדותה הוא קובע לה מקום ומקצה אותה מדעתו מלטלטלה. ונראה דאם בימות החול הוא זהיר להניעה ממקומה כדי שלא תפסד ותתקלקל ממילא הוא בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלה:

(ט) ולא מפני כבדו – ואפילו אם הוא משוי של כמה בני אדם [עירובין ק״ב]: